השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בת"פ 21180-08-11 (הכרעת דין מיום 11.9.11 וגזר דין מיום 25.10.11), בגדרו הורשע המערער והושתו עליו 7.5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (11.9.11-3.8.11); מאסרים מותנים וקנס בסך 50,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תחתיו.
רקע והליכים
ב. המערער הורשע ביום 11.9.11, על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון מאותו יום, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (בשנית) המייחס לו 49 עבירות של לקיחת שוחד (לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), 49 עבירות של מרמה והפרת אמונים (לפי סעיף 284 לחוק העונשין) ועבירה של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה (לפי סעיף 218 לחוק העונשין).
ג. כנטען בכתב האישום האמור, המערער (יליד 1979) שירת כשוטר משמר הגבול כ-14 שנים, ומזה כ-9 שנים כשוטר בשירות קבע. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום ועד ליום מעצרו, שימש המערער, בין היתר, כמפקד מחסום אל-ג'יב בציר עוטף ירושלים, על תוואי גדר ההפרדה הבטחונית. צוין, כי מטרת הפעילות במחסום היא מניעת החדרה לא מבוקרת של אנשים וסחורות לישראל, הטומנת בחובה סיכון בטחוני, כמו גם בקרה בריאותית, כלכלית וחקלאית לגבי מעבר סחורות. עוד נאמר, כי העברת סחורות דרך מחסום אל-ג'יב אסורה, ובכל מקרה חל איסור מוחלט בכלל המחסומים על העברת בשר ומוצריו וכן ביצים משטחי הרשות. נאמר, כי הפעילות במחסום אל-ג'יב מתבצעת תחת פיקודו של שוטר מג"ב ובאחריותו, בסיוע שוטרי המשטרה הצבאית ומאבטחים מחברת "מודיעין אזרחי".
ד. כעולה מגזר דינו של בית המשפט קמא, המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום, כי עובר לחודש אפריל 2011 או בסמוך, בזמן ששימש כמפקד המחסום, קשרו הוא ושני מאבטחים קשר עם אדם אחר להעברה של כלי רכב במחסום שלא כדין, תוך ניצול תפקידם וסמכויותיהם במחסום, השלושה איפשרו ב-49 מקרים מעבר "חופשי" לשטח ישראל של כלי רכב, ובעיקר משאיות עמוסות מטען שטיבו אינו ידוע (שבחלק מן המקרים כלל ביצים), וזאת מבלי שלמשאיות יהא היתר כניסה כדין, חרף האיסור על העברת סחורות במחסום וללא שנערכה כל בדיקה בטחונית כמתחייב; והכל בתמורה לסכומי כסף נכבדים, תוך מודעות לסיכון הבטחוני המובנה במעשיהם.
ה. הסדר הטיעון בין הצדדים לא נדרש לשאלת הענישה, ופרשת גזר הדין נשמעה ביום 3.10.11 בבית המשפט קמא. המשיבה העידה מטעמה את מפקד עוטף ירושלים, שלדבריו אמנם הושקעו שעות רבות בהדרכה והסברה לשוטרים שבמחסומים לשם המחשת האיום הצפוי מהיעדר בדיקה הולמת במעברים, ואולם, תופעת השוטרים שסורחים בעבור בצע כסף ממשיכה, לדעתו, בשל הענישה המקלה שאין בה כדי להרתיע. התובע הדגיש בטיעוניו את חומרת העבירות והיקפן, וכן את ההיבטים המוסריים והביטחוניים, תוך שעתר להשית על המערער 8 שנות מאסר וקנס כספי.
ו. באי כוחו של המערער ביקשו להתחשב בגזר הדין בשיתוף הפעולה מצדו, בחרטה שהביע על מעשיו, בעברו הנקי, ובמצוקה הכלכלית שהניעה אותו לבצע את העבירות. עדי האופי מטעם המערער העידו, כי הוא בן למשפחה מכובדת, אשר מעשיו זרים לחינוך שהעניקו לו הוריו ומחנכיו בבתי הספר. קרוב למשפחת המערער העיד על מצבו הכלכלי הירוד בשל העלויות הגבוהות של בניית ביתו. אשת המערער ביקשה את רחמי בית המשפט עליה ועל שני ילדיה, כיון שהמערער הוא המפרנס היחיד בבית.
גזר דינו של בית המשפט קמא
ז. בגזר הדין מיום 25.10.11 נתן בית המשפט קמא משקל לחומרת העבירות ולהיקפן חסר התקדים. הוטעם, כי בעבירות כלכליות, עבירות של שחיתות והפרת אמונים, בהן על פי רוב מדובר באדם נורמטיבי שזו הרשעתו הראשונה, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על זה של הנסיבות האישיות. בית המשפט קמא ציין, כי הן המחוקק והן בית משפט זה ביקשו להחמיר בענישה בגין עבירות שוחד, ואילולא הודיית המערער הייתה מוטלת עליו מלוא תקופת המאסר שדרשה המשיבה. על כן הושתו העונשים כאמור.
טענות המערער
ח. במרכז הערעור, בקשתו של המערער להתיר לו לחזור בו מהודייתו. בהודעת הערעור, טען בא-כוחו המלומד - החדש - של המערער, כי הודייתו לא היתה הודיית אמת, ונבעה מלחץ, הטעיה והשפעה בלתי הוגנת שהופעלו עליו על-ידי סניגורו דאז. כך, לטענת המערער, בתשובה לשאלת בית המשפט קמא, קם ממקומו וציין בקול כי איננו מודה באישומים, אלא שסניגורו אחז בו ודרש ממנו לשתוק. כן נטען, כי המערער לא הבין את מהות מסירת ההודיה ומשמעותה, ובודאי לא ידע כי הסדר זה אינו כולל הסכמה לעניין עונשו, והכל מבלי שניתן לו הסבר על החלופות המשפטיות שעומדות לפניו. המערער טען, כי סניגורו דאז הוא קרוב משפחתו, לכן סמך על ייעוצו, עוד נטען, כי אמונת המערער בחפותו משתקפת מגרסאותיו במשטרה, שאינן עולות בקנה אחד עם הודייתו, ועל כן היה על בית המשפט קמא לדחותה. המערער הוסיף וטען נגד העונש שהושת עליו, באשר להשקפתו חורג עונש זה לחומרה מרמת הענישה המקובלת. לטענת המערער, אין עניינו מתאים ל"שינוי המדיניות" בו נקט בית המשפט קמא בהחמירו את העונש, וזאת מאחר שמדובר בתיק בו הודה המערער והביע חרטה, שירת את המדינה נאמנה במשך 14 שנה ומעולם לא סטה מדרך הישר - וקשיים כלכליים הם שהובילו למעידתו.
הדיון
ט. בדיון בפנינו שאלנו את בא כוחו הנוכחי של המערער לעניין החזרה מהודיה, מדוע לא היתה פניה לסניגור הקודם לקבל גירסתו באשר לטענות המערער, דבר שהתחייב משפטית ואתית. לא קיבלנו תשובה מהותית של ממש, ונאמר כי הדבר לא היה מועיל ונחוץ. נציין אנו במפגיע: אין כל מקום להידרש לבקשה לחזרה מהודיה בה נטען למעשה כשל ייצוג, בלא שתוצג עמדתו של עורך הדין שייצג בראשונה. יתר על כן, בדיון בפנינו נכחה גם עו"ד רוזין שייצגה את המדינה בבית המשפט קמא. היא מסרה, כי הסניגור דאז הסביר למערער בנוכחותה את כתב האישום המתוקן (בשנית) לענין ההודיה, וזאת באולם בית המשפט בטרם נכנס השופט לאולם. המערער שאל מדוע נכתב בכתב האישום המספר של 50 מקרים, והתשובה היתה כי הדבר מבוסס על הודאותיו בחקירתו במשטרה. המערער קיבל זאת, ולאחר מכן באה ההודיה. מפרוטוקול בית המשפט המחוזי אנו קוראים (מיום 11.9.11):
"ב"כ המאשימה: הגעתי להסדר טיעון עם הנאשם לפיו כתב האישום יתוקן בשנית, הנאשם יודה ויורשע, ואין הסדר לעניין העונש.
בית המשפט מסביר לנאשם כי אינו כפוף להסדר הטיעון ואף הזהירו.
הנאשם: הבנתי את הסברי בית המשפט.
כתב האישום המתוקן בשנית הוקרא באזני הנאשם והוסבר לו תוכנו ואמר שהבינו.
[...]